תנחומא בובר
ואלה תודלות יצחק בן אברהם (בראשית כה יט). זש"ה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי יז ו), מי גרם לאברהם שנתגדל, יעקב, שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט כב), ולמה שאם זכה אדם שיהא בן תורה הוא ובנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו עולמית, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת (דברים ד י), מה יום מתן תורה אינו בטל, כך הלמד תורה לבנו ובן בנו שוב אינה פוסקת ממנו, וכך כשראה הקב"ה לאברהם שהיה עוסק בתורה, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (בראשית כו ה), וכתיב כי ידעתיו (שם יח יט), ועמד יעקב ולא זז מן התורה, שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים (שם כה כז). מה התנה הקב"ה עמהם, לא ימוש ספר התורה וגו' (יהושע א ח). וכתיב בן חכם ישמח אב (משלי י א), זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ובן כסיל זה ישמעאל, שנאמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברם (שם כה יב). יש בנים מתגנין באבותיהם. יאשיהו מתגנה באביו, שנאמר כי [הוא] אמון הרבה אשמה (דה"ב לג כג). חזקיהו נתגנה באחז, שנאמר צר תעודה (ישעיה ח טז). ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו, [שנאמר ובני עלי בני בליעל (ש"א ב יב), ואף שמואל נתגנה בבניו] שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו (שם ח ג). אלא אברהם לא היה כן, אלא הוא נתגדל ביצחק, שנאמר אברהם הוליד את יצחק, וכי לא הוליד אלא יצחק בלבד, והרי כתיב (ואלה תולדות ישמעאל) [ותלד הגר לאברם בן וגו' (בראשית טז טו)], ועוד בני קטורה זמרן ויקשן, ואינו אומר אלא אברהם הוליד את יצחק, אלא שהיה יצחק צדיק, לכך נאמר אברהם הוליד את יצחק.
מדרש תנחומא
קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג, לה). הַכָּתוּב הַזֶּה מְשַׁמֵּשׁ מִבְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה נֹחַ וּבָנָיו. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם (בראשית ט, כו). וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה חָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָרוּר כְּנַעַן (בראשית ט, כה), כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה אַבְרָהָם. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ הַמְּלָכִים שֶׁהִכָּה אַבְרָהָם. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יִצְחָק. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ אַנְשֵׁי גְּרָר. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יַעֲקֹב. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה עֵשָׂו. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יְהוֹשֻׁעַ. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים שֶׁהִכָּה. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה דָּוִד. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה גָּלְיַת. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה עֵלִי. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְּלִיַּעַל (ש״א ב, יב). כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, אֵלּוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר כָּאן, קַח. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חַיָּב אֲנִי לְקִיחָה, אֶלָּא קוּם אַתָּה וְגַדְּלוּ בִּלְקִיחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח אֶת אַהֲרֹן. וְאֵימָתַי לָקַח אַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' לְחַבֵּל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה, אָמַר לֵיהּ: מָה אַתָּה עוֹמֵד, קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֵן עָלֶיהָ אֵשׁ (במדבר יז, יא). אָמַר לֵיהּ אַהֲרֹן, מָרִי מֹשֶׁה, לְהָרְגֵנִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ. בָּנַי מִפְּנֵי שֶׁהִקְרִיבוּ לְפָנָיו אֵשׁ הֶדְיוֹטוֹת, נִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם (ויקרא י, א-ב). וְלִי אַתָּה אוֹמֵר, קַח אֶת הַמַּחְתָּה. בָּנַי הִכְנִיסוּ אֵשׁ זָרָה וְנִשְׂרְפוּ, וַאֲנִי מוֹצִיא אֵשׁ קָדוֹשׁ לַחוּץ וְאֵינִי מֵת וְאֵינִי נִשְׂרָף. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לֵךְ וַעֲשֵׂה מְהֵרָה מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ. עַד שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמֵשִׂיחַ, הֵם מֵתִים. אֶלָּא עֲשֵׂה מְהֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף (במדבר יז, יא). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן כֵּן, אָמַר, וְאִלּוּ אֲנִי מֵת עַל יִשְׂרָאֵל, אֵינִי כְּדַאי, מִיָּד, וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה (במדבר יז, יב). לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, קַח אֶת אַהֲרֹן, גַּדְּלֵהוּ בִּלְקִיחָה. מָה אַהֲרֹן הִצִּיל אֶת בָּנַי בִּלְקִיחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח אֶת הַמַּחְתָּה (במדבר יז, יא), אַף אַתָּה גַּדְּלֵהוּ בִּלְקִיחָה. לְכָךְ כְּתִיב: קַח אֶת אַהֲרֹן.
תנחומא בובר
ד"א כבוד חכמים ינחלו, זה אברהם, וכסילים מרים קלון, זה המלכים שהכה, כבוד חכמים ינחלו, זה יצחק, וכסילים מרים קלון, אלו אנשי גרר. כבוד חכמים ינחלו, זה יעקב, וכסילים מרין קלון, זה עשו ואלופיו. כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע, וכסילים מרין קלון, אלו שלשים ואחד מלכים שהכה. כבוד חכמים ינחלו, זה דוד, וכסילים מרין קלון, זה גלית. כבוד חכמם ינחלו, זה עלי, וכסילים מרים קלון, אלו בניו שנאמר ובני עלי בני בליעל (ש"א ב יב). כבוד חכמים ינחלו, אלו בניו של אהרן, שנאמר קח את אהרן ואת בניו וגו' (ויקרא ח ב), למה נאמר כאן קח, א"ל הקב"ה למשה חייב אני לקיחה, קום אתה וגדלו בלקיחה, ואימתי לקח אהרן, בשעה שיצא הקצף על שונאיהן אל ישראל, א"ל משה קח את המחתה ותן עליה אש (במדבר יז יא), א"ל אהרן מרי משה להרגני אתה מבקש, בני מפני שהקריבו לפני הקב"ה אש הדיוטות נשרפו, [שנאמר ויקריבו לפני ה' אש זרה וגו' ותצא אש מלפניה' ותאכל אותם] (ויקרא י א ב), ואתה אומר קח את המחתה, בני הכניסו אש זרה ונשרפו, ואני אוציא אש קודש לחוץ ואני ת או נשרף, א"ל משה לך ועשה מהרה, שמתוך שאתה מסיח הם מתים, אלא הולך מהרה אל העדה וכפר עליהם (במדבר יז יא), כיון ששמע אהרן כך אמר אילו אני מת על ישראל איני כדיי, מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה, לכך אמר הקב"ה למשה קח את אהרן, קבלהו בלקיחה, מה אהרן עתיד להציל בניי בלקיחה, אף אתה גדלהו בלקיחה, לכך נאמר קח את אהרן.